סב וסבתא- זכות לקשר עם נכדים

לאחרונה פורסמה החלטה נדירה של בית המשפט העליון שהוציא קטינה בת שנה ממשפחת אומנה בה גודלה והעבירה לרשות סבתה.

הכתבה הזכירה לי תביעה שהגשתי בשם סבא למנוע נסיעה של נכדו הקטין לחו"ל לתקופה ארוכה עם הוריו, כאשר ברקע סכסוך בין הסב לכלתו שאיימה להרחיק את הסב מנכדו. הסב חשש לפגיעה נפשית ובריאותית בנכד שהיה מטופל בתרופות, אך בעיקר חשש לנתק הצפוי בינו לבין הנכד.

שכיחים הם המקרים שאחד ההורים מתנגד לקשר של הנכד עם סבו והסב (או הסבתא) מוצא עצמו חסר אונים וללא זכות ביקור או קשר עם נכדיו.

לאחר מלחמת יום כיפור נחקק סעיף 28 א' לחוק הכשרות המשפטית שהכיר בזכות של סבים לקשר עם נכדיהם, מקום שבנם או בתם נפטרו. המקרים לוו בתסקיר פקידות סעד שלרוב נטו להעדיף את זכות ההורה לגדל את ילדיו לפי רצונו.

המקרה שפורסם שונה במיוחד שכן הורי הקטינה חיים, ועדיין סטה בית המשפט מהתסקיר והעביר את הקטינה לסבתה.

ההחלטה מתיישבת עם גישה פרשנית "מרחיבה" בפסיקה שהסתמכה על סעיף כללי בחוק וקבעה כי לסבים זכות לקשר עם הנכד גם כאשר הוריו חיים אך בנסיבות העניין ניתן להתייחס אליהם כאל "משול למת". החלטת בית המשפט נתאפשרה משום שהורי הקטינה סבלו מפיגור שכלי ושהו בהוסטל (לכן הועברה הקטינה למשפחה אומנת).

ומזווית אחרת – החוק מאפשר לנכד לתבוע מזונות מסביו בתנאים מסויימים והפסיקה מלאה במקרים כאלה. מדוע שלא תנתן לסבים גם זכות להשפיע על גידולו, חינוכו, צרכיו וכיו"ב של הנכד?

כך גם טענתי במקרה שהונח לטיפולי. למרות שדובר בתביעה תקדימית ולא שגרתית, השופטת שמעה אותנו באריכות ולבסוף קבעה כי טובת הילד מכתיבה שהאוטונומיה של הוריו בקשר לגידולו לא תפגע. יחד עם זאת , ציינה השופטת כי הקשר בין הסב לנכדו אסור שייפגע , וחייבה את ההורים לפעול מיידית לחידוש הקשר בין הסב לנכדו ושמירה על קשר זה.