חוק בית המשפט לעניני משפחה נחקק לפני 25 שנה והעניק לבית המשפט סמכות מיוחדת לאשר הסכם בענייני משפחה. עוד בחוק יחסי ממון בין בני זוג משנת 1973 פורטה הדרך שבה יאושר הסכם כזה (חלקו הראשון של החוק) ונקבעו הכללים לגבי המהות (בחלקו השני של החוק). חוק זה (יחסי ממון) קובע כי אחד המקרים בהם יחולק הרכוש בין בני הזוג הינו מות מי מהם.
מה קורה, אם כן, במקרה בו אישר בית המשפט הסכם יחסי ממון שכל כולו הסכמה באשר למה ייעשה ברכוש שצברו בני הזוג במקרה שאחד מהם ילך לבית עולמו?
קיימת סברה שהסכם שכזה גובר על הוראות חוק הירושה (משנת 1965) משום הכלל המקובל בשיטת המשפט שלנו לפיה, במקרה של סתירה גוברת חקיקה מאוחרת על קודמתה , בפרט כאשר מדובר בחוק ספציפי כגון חוק יחסי ממון.
במקרה שהגיע לבית המשפט המחוזי הועמדה סוגייה זו למבחן. אדם ערך הסכם יחסי ממון וצוואתו נערכה בשלב מאוחר יותר. בית המשפט פסק כי ההסכם לטובת אשתו של המנוח גובר על הוראות הצוואה, מה שאמור להדליק נורת אזהרה לכל מי מכם המעוניינים לערוך הסכם יחסי ממון. חשוב לסייג כי על אף האמור לעיל, בית המשפט (או בית הדין הדתי), בבואם לאשר הסכם ממון, בוחנים בקפידה את הוראות ההסכם וברוב המקרים לא יאשרו חלקים בהסכם שתחולתם לאחר אריכות שנות הצדדים.
ולעניין השני, ברצוני להציג לכם מקרה מעניין שהגיע לבית המשפט – אשה מבוגרת נפטרה והותירה אחריה רכוש, כאשר חוק הירושה קובע שהרכוש עובר לבנה יחידה. למרבה הצער , נפטר בנה של האשה עוד לפניה, לא לפני שערך צוואה בה הוא מצווה את כל רכושו לבנו השלישי שנולד מנישואיו השניים (ולא לשני בניו מנישואיו הראשונים). בית המשפט ב- 2 ערכאות קבע כי יש להפריד בין רכוש האם שהלכה לבית עולמה לבין רכושו של הבן שנפטר. לגבי רכושה של האם – באים תחת האב המנוח כל שלושת ילדיו בחלקים שווים כי כך קובע חוק הירושה. לגבי הבן השלישי – זה יורש את אביו לפי הצוואה בכל רכוש האב שנצבר עד יום מותו, ללא קשר לירושת הסבתא המנוחה.
מבלבל? – קצת.
מאמר זה אינו בבחינת חוות דעת משפטית ואינו משמש תחליף לייעוץ משפטי, למידע ניתן לפנות לעו"ד רמי שלמון.