נושא נישואין וגירושין של יהודים במדינת ישראל אזרחיה או תושביה הינו בסמכותם הבלעדית של בתי הדין הרבניים.
גם הסכמי גירושין הכוללים את נושא הגירושין עצמו יוגשו לבית הדין הרבני, ורצוי שיכללו את כלל הנושאים (רכוש וזכויות כספיות, מזונות, משמורת וכיו"ב). ההסכמים שנערכים בדר"כ על ידי עורך דין הבקיא בתחום מוגשים בבקשה משותפת לבית הדין המתאים מבחינת איזור השיפוט, ומזכירות בית הדין תודיע לצדדים על הדיון בעניינם. בדיון מברר בית הדין הרבני האם הצדדים אכן מעוניינים להתגרש זה מזו והאם הוסדרו בהסכם שאר הנושאים באופן שאקט הגירושין עומד בפני עצמו ואיננו מושפע מחלוקת הרכוש (אחרת מדובר בגט "מעושה" ובית הדין לא יאשר זאת).
במידה וההסכם נערך כיאות, יאשר בית הדין את ההסכם בתום דיון קצר ויחזיר את התיק למזכירות לקביעת מועד לסידור הגט עצמו. סידור הגט מתבצע בפני מותב נפרד בדרך כלל המקפיד על כללי סידור הגט שהינו אקט טיקסי אך מוקפד עד מאד.
הסכם אחר לחלוטין הוא הסכם "ממון". הסכם זה יכול וייחתם על ידי הצדדים עוד לפני נישואיהם, והנושא מוסדר בפרק הראשון של חוק יחסי ממון בין בני זוג. הסכם זה נקרא "חוזה יחס" והינו שונה מהסכם גירושין הנקרא "חוזה עסקה". בעוד שהראשון דן בהתקשרות ממושכת, מושתת על יחסי אימון ונשלט על ידי חוק החוזים, השני נוצר עקב סכסוך ונערך ונחתם לצורך "עסקת" הגירושין. נפנה גם להוראה שבסע' 13 לחוק יחסי ממון הקובעת כי החוק לא בא לשנות מסמכות בתי הדין הדתיים והכוונה בראש ובראשונה לנושא הגירושין.
הסכם ממון לפני הנישואין יכול שייערך בפני עו"ד נוטריון ואין צורך בפניה לבית המשפט. כל הסכם אחר, לרבות הסכם ממון בין ידועים בציבור, יובא לאישור בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין.
חשוב לציין בעניין זה כי ישנם מקרים שהצדדים מסכימים על חלוקה של המשאבים שלהם במועד הקובע בחוק, בעוד שהחוק מבחין בין גירושין לבין מוות של אחד מבני הזוג. במקרה האחרון, הוראה שכזו בהסכם הממון סביר שתיסוג מפני צוואה של אותו בן זוג משום שהחוק לא מאפשר הסכם בחיים בדבר זכות הירושה של הצד המתקשר. במקרה של גירושין, עלולה התוצאה להיות שונה וההסכם יגבר על צוואה מאוחרת.
ועל זה נאמר "חיים ומוות בידי הלשון"…
מאמר זה אינו בבחינת חוות דעת משפטית ואינו מחליף ייעוץ משפטי, למידע ניתן לפנות לעו"ד רמי שלמון.