נושא נישואין וגירושין של יהודים במדינת ישראל אזרחיה או תושביה הינו בסמכותם הבלעדית של בתי הדין הרבניים, אשר מכריעים לעיתים גם בסכסוכי הגירושין בין צדדים הכוללים רכוש וזכויות כספיות, מזונות, משמורת וכיו"ב. בתי הדין אמורים לפסוק לפי הדין האזרחי החל גם עליהם, יחד עם זאת נעזרים בתי הדין הרבניים בפרשנויות הלקוחות מההלכה היהודית, מה שמביא לעיתים לתוצאה שונה מהתוצאה שהיתה מתקבלת אם בית משפט אזרחי היה דן בתיק.
דוגמא למקרה כזה ניתן למצוא בפסק דין תקדימי שניתן לפני מספר שנים בביה"ד הרבני הגדול בירושלים, שם נקבע כי אשה שבגדה בבעלה מפסידה את חלקה בזכויות שצבר הבעל במקום עבודתו.
כעקרון אשה שבגדה מפסידה את כתובתה ומזונותיה "בלבד". כך קובע הדין העברי. אלא שבאותו מקרה פסק ביה"ד כי מקרה של בגידה מהווה נסיבות מיוחדות שמצדיקות לא לחלק בצורה שווה את זכויות הצדדים. הנימוק לפסק הדין היה לאו דווקא "עונשי", אלא התבסס על התוצאות הכלכליות ה"נכפות" על הצד הנבגד כתוצאה מפירוק קשר הנישואין, קרי – הבעל יאלץ לבנות לו חיים חדשים על כל המשתמע מכך משום ההתנהגות הבוגדנית והמפתיעה מצידה של האשה אשר הביאה , באחת, לגירושין.
תוצאה אחרת לגמרי היתה מתקבלת לו היה העניין נדון בפני בית משפט לעניני משפחה, אשר לא היה מקבל פרשנות שכזו, שכן מבחינתו עניין הבגידה אינו רלוונטי לחלוקת הרכוש.
ואכן האשה הגישה בג"צ על החלטת ביה"ד הגדול ובג"צ קבע כי אין להעניש את האשה על כך שבגדה על דרך שלילת זכויותיה ברכוש משותף (זכויות הבעל שנצברו במהלך הנישואין). בג"צ שלל מכל וכל פגיעה כלכלית במסגרת איזון המשאבים וחלוקת הרכוש בין בני זוג גם אם ניתן לייחס לאחד מבניה"ז אחריות גדולה יותר לפירוק הנישואין.
בהקשר זה עוד מספר מילים – לפי המשנה אשה שבגדה אסורה על בעלה אשר צריך לגרשה. במקרה כזה תאבד האשה, כאמור, את מזונותיה וכתובתה. הכתובה נועדה לדברי חז"ל "כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה" והגבר יחשוב פעמיים לפני שידרוש להתגרש. מנגד, מחמיר הדין העברי עם בעל שטען שאשתו בגדה בו ולא הוכיח טענתו. במקרה כזה, יאלץ הבעל גם להפרד מאשתו וגם לשלם את כתובתה. ראו הוזהרתם !…
מאמר זה אינו בבחינת חוות דעת משפטית ואינו מחליף ייעוץ משפטי, למידע ניתן לפנות לעו"ד רמי שלמון.