גם במדינת הלכה כמו שלנו ישנם בני זוג יהודיים המבקשים להמנע מכל קשר עם הרבנות הראשית, ומעדיפים להתחתן בנישואים "אזרחיים". על מנת שיוכרו כנשואים בעיני המדינה , נגזר על בני הזוג לטוס לחו"ל על מנת להתחתן.
לשאלת תוקפם של נישואים אלו שלוש גישות: האחת, אין כל תוקף לנישואין אזרחיים, השניה הכירה באקט ה"קידושין" ולכן בני הזוג יכולים להפרד בגט בלבד, השלישית, ההלכה לא מכירה בנישואים אלו אך מחייבת בגט "לחומרא" (כי עדיין יש ספק בדבר היות בניה"ז נשואים). הגישה השלישית היא המקובלת בבתי הדין הרבניים וגורמת לסחטנות מצד הבעל בתמורה ל"הסכמתו" לתת גט.
לפני מספר שנים ביקש בית הדין להקל עם הנשים מעוכבות הגט משהבין את העוול הגדול הנגרם להן וקבע שאם יוכח לו כי הגיע מועד "תום הנישואין", כי אין סיכוי שבני הזוג יחזרו לשלום בית, וכי הם אינם חיים עוד יחד תקופה שמעל ששה חודשים או שלא היו ביניהם יחסי אישות, הרי שבית הדין יוותר על הצורך בגט לחומרא, ויכריז על הנישואין כבטלים.
מעניין שדווקא בג"צ דרש מביה"ד הוכחה לקרע בלתי ניתן לאיחוי בין בני הזוג וקבע כי אין לקבל גישה ההופכת את הנישואין האזרחיים, כשלעצמם, לכלי להשגת גירושין באופן מיידי ואוטומטי. בג"צ קבע כי על בית הדין לעשות מאמץ להיכנס לעובי הקורה, ולקבל תמונה מלאה על מערכת היחסים במשפחה, לבדוק שאכן הקרע בין בני הזוג אינו ניתן לאיחוי, עד כדי הרס חיי הנישואין. לבסוף פסק בג"צ כי יש למצות את האפשרות להשכין "שלום בית" בין בני הזוג, כמקובל בתביעות גירושין בין בני זוג שנישאו כדת משה וישראל.
מאמר זה אינו בבחינת חוות דעת משפטית ואינו מחליף ייעוץ משפטי, למידע ניתן לפנות לעו"ד רמי שלמון.